///   הפרקים   ///   הכיתוביות לסרט השימושים הרפואיים של הכאנאביס   ///   העתונות, ההיסטוריה, המכתבים והסיפורים  ///

כאנאביס, THC, מריחואנה וחשיש - מה זה בכלל? /// שיעורים בהיסטוריה ובהיסטריה /// חשיבותם הרפואית של מרכיבי הצמח /// הסמים הרכים מריחואנה וחשיש /// משפטים, כלכלה ומדיניות /// תאוריות ותצפיות, ניסויים ומחקרים /// שימושיו התעשייתיים של הצמח /// פה בארץ חמדת אבות /// נספחים, קישורים ותקשורות ///

©   כל הזכויות שמורות

כל פירוטי ופירושי המידע והדיעה, כמו גם כל התמונות והאיורים המופיעים בגירסה המודפסת של הספר, במהדורת הרשת, על גבי התקליטור או בשלושתם גם יחד (למעט מותגים, סמלים וסימנים מסחריים רשומים או עבודות ממקור חיצוני שלגביהן ניתנה הרשאת בעל הזכויות), נכתבו, נוצרו או עובדו לשם המחשה חזותית של הדברים על ידי החתום מעלה, ויועדו להרחבת אופקים ודעת במישור הפרטי בלבד. כל שימוש עיתונאי, מסחרי או מוסדי מכל סוג שהוא במכלול נתונים זה או בחלק ממנו, לרבות שיכפולו, העתקתו, צילומו, הקלטתו, אחסנתו במאגר מידע, שידורו או קליטתו בכל דרך ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, או מכני אחר, אסורים באיסור מוחלט ללא רשות מפורשת בכתב ובתיאום מלא מראש, בהתאם לחוקי הקניין הרוחני התקפים בישראל ובמדינות אירופה.

כאנאביס, THC, מריחואנה וחשיש - מה זה בכלל?

מושגים בסיסיים

כאנאביס הוא שיח מחודד בגוון ירוק-זית הצומח פרא ומתרבה גם בתנאים אקלימיים קשים ובקרקעות עקרות. לזרעיו יש ערך תזונתי גבוה וסיבי גבעוליו מצטיינים בחוזקם הרב. הזרעים והסיבים מהווים חומרי גלם אידיאליים לייצור קשת רחבה של מוצרים, כגון ניירות, בדים, חומרי דלק ובעירה, שמנים, מזון, תכשירי קוסמטיקה, חומרי בניין, צבעים, רהיטים ואפילו תחליפי פלסטיק ידידותיים לסביבה. שרף הצמח ותפרחת העלים משמשים להפקת סמים רכים, תרופות ומשככי כאבים. בעולם ידועים כיום יותר משישים-אלף מוצרים ושימושים מסחריים המבוססים על מתנת הטבע, הכאנאביס. חוקרים ומפתחים רבים תמימי דעים באשר לעוול שגרמה לעצמה האנושות בהוקעתה את הצמח.

טטראהידרוכאנאבינול, ובקיצור THC, הוא המרכיב הכימי הפעיל בצמח הכאנאביס והגורם הישיר להשפעות הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות של המריחואנה ושל החשיש. איזומר פסיכואקטיבי זה, שאיננו חומר נרקוטי ואיננו מסרטן, משפיע על מערכות העצבים המרכזית והאוטונומית בגוף וגורם תחושת התעלות - מצב זמני של רוממות רוח, רוגע, שלווה והסתכלות אופטימית בחיים. הימצאותו של המרכיב באורגניזם גורמת שינויים בתפקודים התחושתי, המחשבתי, התפישתי, הרגשי וההתנהגותי.

מריחואנה - Herbal Cannabis, היא חומר פסיכואקטיבי משכר וסם הזיות חלש העשוי מתערובת מיובשת של תפרחת הפרחים הנקביים בצמח הכאנאביס, ובדרגות איכות נמוכות - גם מתערובת מיובשת וקצוצה של קצוות העלים והגבעולים.

חשיש - המוגדר בלטינית כ- Cannabis Resin, אף הוא חומר פסיכואקטיבי משכר וסם הזיות חלש, מכיל את השרף המופרש או המופק מבלוטות תפרחת הכאנאביס. את החשיש מייצרים באמצעות סינון, כבישה ודחיסה של פירורי השרף. שמן החשיש, להבדיל משמן הכאנאביס, הוא תמצית דביקה שצבעה חום כהה עד שחור, והוא מתקבל ממיצוי השרף עם נוזלים פחמניים.

המריחואנה והחשיש נחשבים לסמים האסורים הנפוצים ביותר בעולם. רק הסמים המותרים - אלכוהול, ניקוטין וקופאין - נפוצים מהם.

כאנאביס, מריחואנה וחשיש מצטיינים בתכונות בריאותיות נעלות המגמדות ומעמידות בצל את תועלתם של כל יתר התכשירים הרפואיים המוכרים כיום לאנושות.

תפישות ערכיות מעוותות, המושתתות על דפוסי-החיים המודרניים ועל קשרי הגומלין המלאכותיים שבין האדם לסביבתו, עדיין מאפיינות את דעת הקהל בכל הנוגע לכאנאביס ולתוצריו. הגבלות תחוקתיות מיושנות והתייחסות ציבורית שלילית מונעות ומעכבות את הרחבת השימוש בתוצרי הצמח במסגרות רפואיות, חקלאיות, תעשייתיות, חברתיות ודתיות. התפישות, ההגבלות וההתייחסויות האלה ניזונות ממיתוסים מקובלים ומוכרים, המופצים ומחוזקים בעקביות ובשיטתיות על-ידי בעלי-עניין וממון, שאת מטרותיהם הן משרתות.

שמות וכינויים בתרבויות השונות

במילונים עבריים ובמגדירים מוזכר צמח הכאנאביס בשם שמקורו בתקופה היוונית: קנבוס, ככל הנראה שיבוש המושג התנ"כי קנה-בושם (ספר שמות, פרק ל', פסוק כ"ג הדן במרכיבי משחת הקודש: ואתה קח לך בשמים... קנה בושם חמישים ומאתיים...). מילה זו, המופיעה גם בספרות התורנית והרבנית (מסכת כלאים, פרק ב', משנה ה': היתה שדהו זרועה קנבוס...), היא בחירתם של בכירי הלשונאים העבריים בעת החדשה ושל האקדמיה ללשון העברית בירושלים. בעברית יומיומית נהוג להשתמש בערך כאנאביס - התעתיק הפונטי המדויק של המונח הלטיני Cannabis (הנכתב גם כ- כאנביס, כנאביס, קנביס, קאנביס, קנאביס או קאנאביס).

מקור השם כאנאביס הוא בשילוב המושג התנ"כי המשובש עם שמו של הצמח בשפה היוונית ההלניסטית, אשר שאלה אותו בשיבוש קל מהשפה הפרסית העתיקה. בלשונות השמיות והאינדוגרמניות, כמו שומרית, אכדית ובבלית, כונה הצמח Quanuba, Kanabos או Kanaba. בלשנים סבורים ששורש השם נגזר מגבעול (=  KN) ומשני המינים (= B).

הערבים קוראים לו בעיקר Kaneb או Kuinnab, והפרסים Kanab. באירופה מכונה הצמח רשמית בשמות שונים הנגזרים מה- Kannabis היווני: Chanvre בצרפת, Canamo בספרד, Canhamo בפורטוגל, Canape או Cannocoro באיטליה, Konopli במדינות הבאלטיות וברוסיה, Konopi בפולין, Kanep באלבניה ו-  Kenvir בבולגריה.

עם זאת, דווקא המפ (Hemp) הוא הכינוי הרווח ביותר כיום למגוון צמחי הכאנאביס. כך קבעה וועדה מטעם האו"ם, שהתחקתה אחר נושא השמות בפינות שונות בעולם. הוועדה איתרה 267 שמות רשמיים - מבחינה סטטיסטית איפוא כשם וחצי בממוצע למדינה - ויותר מאלפיים מילות סלנג להגדרת הצמח.

את ה- Hemp האנגלי מבטאים וכותבים בהולנדית Hennup, בפלמית Kemp, בגרמנית  Hanf, בשבדית Hamp, בנורבגית ובדניתHampa .

בנוגע למקורות השם מריחואנה חלוקים חוקרי הלשונות בדעותיהם: יש הטוענים שזהו קיצור השמות הספרדיים מריה וחואנה, שמות חיבה המיוחסים לפרחים ה"נשיים" (מקבילותיהן של מארי וג'יין האנגליות). אחרים מצדדים בגירסה הגוזרת את השם מהמילים האצטקיות מאלי = מטעי שיחים והואנה = חומר משכר.

שורשיו המכסיקניים לכאורה של השם שירתו ביעילות את תעמולת ההתנגדות שפרחה בארצות-הברית בשנות השלושים. המושג בעל הצליל הלטינו-אמריקאי אומץ במהירות על-ידי דעת-הקהל, המושפעת מן הסתם בקלות מכל מושג המשדר גזענות בוטה.

גראס, כלומר עשב, הוא שם החיבה הכלל-עולמי למריחואנה.

את הולדת השם חשיש מקובל לייחס לשבט הערבי אל-האסאסין ("החשישניקים"), כת מוסלמית שייסד נסיך המדבר חסן איבן-אל-סאבאח, אשר פעלה במאה האחת-עשרה בבגדד ובסביבתה. ההיסטוריון, איש המאה השלוש-עשרה ארנולד ואן-קובק, מספר שכת זו, אשר אנשיה נודעו בחיבתם העזה לחומר, ביקשה לכפות את עקרונותיה באמצעות מעשי טרור ורצח - טענה תמוהה ומגמתית בהתחשב בתכונותיו הממתנות של העשב. עדות היסטורית נוספת, המתיימרת לתמוך בטענה זו, מייחסת את מקור השם למילים האירופאיות בעלות השורש הצרפתי Assasin, דהיינו רוצח.

תפישה אחרת גורסת ששם זה הוא סירוס המילה חשאש – עשב יבש בשפה הערבית, ושבתחילה כונה כך הצמח כולו ולאו דווקא השרף המעובד. בעגות ערביות מסוימות מכונים צמחי ועשבי מרפא בשמות הכוללניים חשיש או חשישה. הנחה מעניינת נוספת היא זו הנשענת על המילה העברית שיש ("שישו ושמחו"), שמשמעותה גיל ועליצות. כך או כך, חשיש, במלעיל או במלרע, הוא המונח המוכר והמקובל ביותר לחומר כמעט בכל מדינות העולם.

כיף היא מילת הסלנג הנפוצה ביותר לחשיש, והיא כינויו המסורתי של החומר במדינות צפון אפריקה. זוהי מילה ערבית המתארת מצב של שלווה שמימית ושל בטלה מוחלטת, והיא כידוע מושרשת היטב גם בשפה העברית.

בהודו ובמדינות דרום-מזרח אסיה נגזרים השמות מהלשונות ההינדיות המדוברות באזור: באנג או באנג' הוא השיח, צ'אראס הוא החשיש המקומי, וגאנג'ה היא מריחואנה. באחדות מהמדינות (תאילנד, מאלזיה, לאוס, קמבודיה וייטנאם ואינדונזיה) מכונה גם הצמח עצמו גאנג'ה. הסינים, שהיו הראשונים בעולם למסד את חקלאות הכאנאביס, קוראים לצמח מא. הצמח הנקבי הוא הסי-מא, והזכרי פו-מא.

ערים ויישובים רבים, כמו למשל הערים האמריקאיות Hempstead, Hemphill ו- Hempfield, קרויים על שם הכאנאביס. ישנה אפילו מדינה אסיאתית, שפירוש שמה הוא עם ארץ הכאנאביס: באנגלאדש (באנג = כאנאביס, לא = ארץ, דש = עם).

כאנאביס סאטיבה לינאוס (CANNABIS SATIVA LINNAEUS) הוא המינוח הבוטאני הלטיני של הכאנאביס המתורבת, החשוב והשכיח שבצמחי משפחת התותיים הכאנאביניים. מקור השם בשפה היוונית: כאנה פירושו גבעול או קנה. סאטיבה היא הגדרה בוטאנית שכיחה שמשמעותה "מתורבת" או "מפותח". המילה לינאוס נועדה להנציח את שמו של הוגה השם, המדען השבדי הדגול קארל פון לינה (1778-1707 Carl von Linné,), אשר חיבורו החשוב ביותר, סוגי הצמחים (Genera Plantorum), נחשב לאבן-הפינה של הבוטאניקה המודרנית (לפון לינה, החתום על עבודותיו המוקדמות בתור Carolus Linnaeus, הוענק תואר אצולה מטעם בית המלוכה השבדי כאות הערכה להישגיו המחקריים. מכאן התוספת פון לינה לשמו).

לצד הכאנאביס סאטיבה זיהה קארל פון לינה בן משפחה נוסף: הכאנאביס אינדיקה (CANNABIS INDICA), הוא הכאנאביס ההודי, המצטיין בתכונות פסיכו-אקטיביות מרחיקות לכת.

יש לציין שבחצי המאה האחרונה מסתייג המדע מאפיון זה. התפישה המעודכנת שוללת את "תיאוריית שני הזנים" של פון לינה, וגורסת שהסאטיבה והאינדיקה חד המה, וכי הההבדלים הגנטיים ביניהם נובעים בעיקר מהשוני בתנאי האקלים והגידול של כל צמח לאורך ההסטוריה.

גם לגבי זן כאנאביס אחר, אשר נתפש בעבר בעיני בוטנאים רבים כאב זן שלישי לשני הזנים שזיהה כבר קארל פון לינה, מושמעות טענות דומות: הכאנאביס רודראליס (CANNABIS RUDERALIS).  פירוש השם בתרגום חופשי הוא "ריכוז גבעולי הפסולת", שכן הוא גדל בתנאים סביבתיים קשים במיוחד, כמו אדמותיהן הסלעיות של סיביר ומונגוליה. את השם טבע בזמנו ר.א. שולטס (Schultes), מנהל המוזיאון הבוטאני של אוניברסיטת הארוורד.

ההצלבות המורכבות וההכלאות הביולוגיות המבוצעות בצמח בשנים האחרונות, הולידו שורה ארוכה של זנים ושל תתי-זנים חדשים, בעלי צורות עלים שונות, תפרחות מורכבות ומאפיינים ייחודיים נוספים. סוגי הצמחים נבדלים אלו מאלו בתכולת הסיבים, באחוזי התאית, בריכוז הזרעים והשומנים, וכמובן, בחלקו היחסי של ה- THC במרכיביו העליוניים של הצמח. בכל הנוגע לבחירת הזן המיועד ולהצלחת היבול, מיוחסת השפעה מכרעת במיוחד לסביבת הגידול: לטיב האדמה, לאקלים ולתנאי העיבוד החקלאי. 

רשימת הצמחים המיועדים בעיקר לתעשיות חומרי הגלם, הסיבים והשמנים, כוללת כשלוש מאות סוגים חקלאיים שונים. כמאה סוגים נוספים משמשים בתעשיות התרופות, המזון והחומרים המשכרים.

סוגי הכאנאביס המשתייכים לקבוצת חומרי הגלם הסיביים נקצרים ומעובדים לפני הבשלתם, הסוגים המספקים זרעים נקצרים בשיא בשלותם, ואילו צמחי כאנאביס לשימושים רפואיים ולצורכי התרגעות ועונג נקצרים זמן קצר לאחר הפריחה.

לכאנאביס שמורה זכות ראשונים מיוחדת: בשנת 1694 גילה בו הבוטנאי רודולף קאמראריוס (Rudolph Camrarius) לראשונה את קיומה של מערכת המיניות בעולם הצמחים ואת עקרון ה"דו-ביתיות", דהיינו עובדת הימצאותם של מרכיבים אורגניים מיניים המתפתחים לצמחים זכריים ולצמחים נקביים.

הכאנאביס הוא צמח עשבוני חד-שנתי ודו-ביתי, המשתייך לאחת ממשפחות הצמחים המפותחות ביותר על פני האדמה. האנציקלופדיה העברית מגדירה אותו כצמח סיבים מקובל מאוד, שמזרעיו מפיקים שמן. גובה הצמח הבוגר נע בין שניים לחמישה מטרים ויותר. ריחו חריף, עליו מסורגים, הפטוטרות ארוכות והטרפים מאוצבעים. התנאים המיטביים לגידולו הם אקלים ממוזג עד חם ולח, טמפרטורות של 30 עד 35 מעלות וקרקע פורייה בעלת קיבולת מים של 70% עד 80%. עם זאת, הכאנאביס איננו צמח רגיש ופגיע, והוא שורד גם בתנאים קשים.

הצמחים הזכריים פורחים לפני הצמחים הנקביים, ותהליך הבשלת הסיבים (הסמוך למועד האבקת הצמח) מתקיים בהם לפני שהוא מתקיים בצמחים הנקביים. כדי לייעל את הפריון החקלאי וכדי להגיע למועד הבשלה אחיד, פותח גם זן כאנאביס חד-ביתי הדומה יותר לעץ מאשר לשיח. זן זה מכיל הן את מכלול התכונות המיניות של הצמחים הזכריים והן את אלו של הצמחים הנקביים, והוא נחשב לצמח הצומח מהר יותר מכל צמח אחר על פני האדמה. בתוך שנה אחת בלבד הוא עשוי להגיע לגובה של חמישה עד שישה מטרים. זן זה של הכאנאביס מכיל יותר מ- 30% סיבים, לעומת 10% בזני הפרא, והוא נפוץ בעיקר במדינות מזרח אירופה.

העלה מורכב מחמישה עד תשעה עלעלים מפורדים, כאשר העלעלים האמצעיים ארוכים מן הצדדיים. העלעלים, דמויי איזמל, מתפשקים מן הבסיס ויוצרים כמעין מניפה. העלים נבדלים אלו מאלו בצורתם בהתאם לאזור המוצא: למשל, עלי המריחואנה האפגנית רחבים ועגולים, בעוד עלי הזן הקולומביאני דקיקים, מוארכים ומשוננים בחדות.

הפרחים העליניים מסודרים כשיבולים. הפרחים האבקניים קטנים ומוּטים כלפי מטה. הם ממוקמים בתפרחות היוצאות מחיקי העלים ומוקפים בחמישה עלי עטיף מפורדים, הערוכים בצורת מכבד (אשכול מורחב). האבקתם נעשית בעזרת הרוח. עטיף הפרח מהודק אל השחלה, ולכל פרח יש עלה לוואי קטן הקרוי חפה (ובלשון רבים חפים).

פרי הצמח הוא אגוזית פחוסה שבה זרע אחד עתיר שומנים (30% לפחות).

שורש הצמח הראשי מעמיק עד כדי מאה ועשרים סנטימטרים. הוא מפותל ומסועף ואורכו הכולל עשוי להגיע לשני מטרים. צפיפות ענפיו משתנה על-פי אזורי גידולו ועל-פי תנאי הגידול.

גבעולי הצמח זקופים, חלולים בבסיסם ובקצותיהם, ויש להם שתי שכבות סיבים בעלי שיעור צפיפות של עד 25%. השכבה החיצונית מכילה סיבים שאורכם בין שמונה לחמישים מילימטרים. טיבם של הסיבים, בעיקר בצמחים הזכריים, גבוה יותר מטיב סיבי הטבעת הפנימית, המצויה בחלקו התחתון של הגבעול.

הכאנאביס הוא צמח מורכב ומפותח מאוד. קיימים בו יותר מאלף מרכיבים כימיים, מהם 457 מרכיבים כימיים מוגדרים, כלומר כאלו שכבר זוהו ובודדו במעבדה. רבים מהם מצויים אמנם גם בצמחים אחרים, אך כשלוש מאות ועשרים מהם בלעדיים לצמח זה ומוגדרים לפיכך כנגזרים כאנאבינואידיים, ובלטינית Cannabinoids. אלו מהם המכילים מולקולות ביואקטיביות נחשבים לבעלי תכונות תרפויטיות. המפורסם שבהם הוא ה- D-9-THC, או בשמו המלא - Delta Nine Tetrahydrocannabinol.

מרכיב זה מופיע במינון משתנה בעלים, בחפים ובתפרחות העליונות, ומצוי בכמויות אפסיות, או שאיננו מצוי כלל, בסיבים ובזרעים של אחדים מהזנים. הריכוז הגבוה ביותר נמצא בעלי מעטפת הזרעים של הצמחים הנקביים. העלים והתפרחת של צמחי הבר מכילים בין שניים לשמונה אחוזי THC (לעומת 25% עד 35% בגידולי חממות הידרופוניים). חשיש מכיל ריכוז ממוצע של 12% עד 15%, ושמן חשיש, התמצית הגולמית הדביקה של החשיש ושל הנוזלים הפחמניים, עד 65% THC.

זמן קצר מאוד לאחר השימוש במריחואנה או בחשיש מתפרק ה- THC בכבד לחומר אחד בעל השפעות פסיכואקטיביות (Two Hydroxy THC) וליותר מעשרים חומרי משנה לא פעילים.

מומרי ה- THC (המטבוליטים), שאינם חומרים רעילים, נתפסים ברקמות השומניות של המוח האנושי, ברקמות מתחדשות ובאיברי גוף אחרים המכילים תאים שומניים, וחוסמים את מעבר הסידנים. לדעתם של ביוכימאים אחדים, תרכובותיהם מקשות בטווח הארוך את קיום הסינתזה הבין-תאית של מולקולות ביולוגיות מורכבות, לרבות חלבונים (פרוטאינים), DNA ו- RNA, והן עלולות לעכב את התחלקות התאים (תופעה שכיחה אצל צרכני אלכוהול וסמים מיישנים).

עשן הכאנאביס הוא תרכובת איירוסולית המורכבת מחלקיקים זעירים המצויים בתערובת של אדי מים וגזים, כגון חד-תחמוצת הפחמן. החלקיקים יוצרים את המשקע המוצק הידוע בשם זפת עִטרן (Tar). ריכוז העִטרן בעשן הכאנאביס גבוה בכמחצית מריכוזו בטבק סיגריות חזקות. יותר מ- 150 פחמימנים מורכבים מהווים מרכיב מכריע בזפת סיגריות המריחואנה, וריכוזם גבוה ביותר משני שלישים מריכוזם בזפת סיגריות רגילות (אף שמתנגדי הכאנאביס עטים על נתון זה כמוצאי שלל רב, אין להסיק מכך שמעשני המריחואנה עלולים ללקות יותר ממעשני הטבק במחלות הסרטן, דרכי הנשימה והלב. תכולת העִטרן בצריכה מבוקרת של מריחואנה, ג'וינט אחד או שניים ביום, שווה לרמה הנשאפת מחמש עד שמונה סיגריות רגילות. לפיכך באופן תאורטי לצורכי המחשה, מי שמעשן יותר מחצי חפיסת סיגריות ביום מסתכן יותר ממי שצורך כמות מדודה של מריחואנה טהורה). 

בעשן המריחואנה והחשיש קיימים כארבע מאות מִיקשרים. כשישים מהם נחשבים לבעלי ערך תרפויטי.

בניגוד לסמים משכרים אחרים, לא טרח איש עד לשנות השישים לבדוק את הרכבו הכימי המדויק של החשיש. לצורך ההשוואה יצוין כי החומר הפעיל באופיום, המורפין, בודד וזוהה לפני יותר ממאתיים שנה, ואילו הקוקאין הופרד מעלי עץ הקוקה כבר לפני כמאה וחמישים שנה. היבטיהם הכימיים והפרמקולוגיים וכן השפעותיהם הקליניות נבחנו ונחקרו עשרות שנים בטרם החלה ההתעסקות המדעית בכאנאביס.

הסיבות העיקריות לכך הן שתיים: הראשונה תחוקתית והשנייה טכנית.

הסיבה הראשונה: על-פי נוהלי משרד-העל האמריקאי לחומרים נרקוטיים ולסמים מסוכנים, ה- FBN, נחשב העיסוק בכאנאביס, לרבות העיסוק והמחקר האקדמיים, לעבירה פלילית. נוהל זה, גם אם לא תמיד נשמר בעקביות, היה תקף מיום קבלת החוק בשנ