///   הפרקים   ///      הכיתוביות לסרט השימושים הרפואיים של הכאנאביס      ///   העתונות, ההיסטוריה, המכתבים והסיפורים  ///

 לחצו כאן להתקנת רצועת הניווט החדשה של האתר...  ותוכלו בהקלקת עכבר אחת, מכל עמוד אינטרנט שבו אתם מבקרים, לקרוא את הגירסה המעודכנת ביותר של כאנאביס מריחואנה וחשיש /// להאזין למאות תחנות רדיו מהארץ ומהעולם /// לתרגם כל מילה מכל שפה לעברית, ערבית או אנגלית /// לקרוא חדשות ולראות תמונות וסרטים בכל נושא ועניין /// לחפש ביאורים, איזכורים ופירוטים בתנ"ך, בשורה ארוכה של מילונים ומגדירים, ספרות עזר מקצועית, מאגרי מידע, מנועי חיפוש ואנציקלופדיות /// לצפות בעמודי השער של העיתונים הגדולים ובשידורי הטלביזיה הישראליים /// ולהעזר בעוד המון המון המון הפניות חיוניות לאתרים מועילים. /// בלי שום נגיפים דיגיטאליים, בלי תוכנות ריגול ומעקב, בלי פרסומות מיותרות, בלי להירשם ולהזדהות בפני מישהו, ובלי להתחייב לאף אחד על כלום כלום כלום...

השימושים הרפואיים של הכאנאביס

The  Medicinal  Use  Of  Cannabis

©   כל הזכויות שמורות

תמלילי סרט תעודתי שצולם במשך שנתיים על פני שלוש יבשות ביוזמת בועז וכטל, מראשי מפלגת עלה-ירוק הנאבקת להתרת השימוש בצמח הכאנאביס ובתוצריו לצרכים רפואיים, ובשיתוף פעולה עם קרן מאריפארם, חברה מיסודו ובבעלותו של מרסל דה-וויט, המגדלת כאנאביס באישור ממשלתי עבור מערכת הבריאות ההולנדית.

כל זכויות היוצרים של הסרט שמורות למפיקיו. זכויות התרגום לעברית והעיבוד לאתר שמורות לחתום מעלה.

(מידע נוסף הנוגע לשימושים הרפואיים של צמח הכאנאביס נמצא גם ב מהדורת הרשת של כאנאביס מריחואנה וחשיש )

סרט זה בוחן את השפעות השימוש הרפואי בצמח

כאנאביס סאטיבה

המוכר גם כמריחואנה או כהמפ

מדענים, מטופלים, רופא משפחה אחד, רוקחת אחת,

רופא מרדים אחד ואחד המגדל כאנאביס לצרכים רפואיים,

 מספרים על הצמח הרב-שימושי הזה ועל השפעותיו הרפואיות.

לחצו כאן להורדה או לצפייה בגירסה המקורית של הסרט, ללא התרגום לעברית

כל היצורים החיים על פני כדור-הארץ, כולל בני-האדם, התפתחו מהבחינה האבולוציונית מאורגניזם חד-תאי פשוט. מהאורגניזם החד-תאי הפשוט הזה נוצרו ברבות השנים אורגניזמים רב-תאיים. מהאורגניזמים הרב-תאיים התפתחו אורגניזמים עוד יותר מורכבים, עם שילובי מערכות וייעודים שונים. האדם הוא מעין נקודת שיא בהתפתחות האבולוציונית הזאת. מין יצירת-מופת...

אבל בו בזמן בני-האדם לוקים במחלות, כפי שצמחים ובעלי-חיים לוקים במחלות. הם לוקים במחלות בדיוק כמו כל שאר האורגניזמים שבטבע. מבחינה בסיסית זו כולנו שווים. עם זאת עלינו לדעת ולהפנים שביכולתנו לרפא את המחלות שלנו בעזרת צמחים ואורגניזמים.

פרופ' ד"ר רודי פ. לאבאדי

המחלקה לרוקחות

באוניברסיטת אוטרכט בהולנד:

הכאנאביס מעשיר את סל התכשירים הרפואיים העומדים לרשותי. לא רק זריקות, אמפולות ונרות יש לי בתיק, אלא גם פתרון עבור מספר מצבים נואשים. זה גורם לי סיפוק. כתוצאה מחלוקת מרשמי כאנאביס נרשמו השפעות חיוביות בקרב קבוצה נבחרת של מטופלים.

ד"ר פטר ואן-קאנטן

רופא משפחה הולנדי:

אני סובלת מלחץ מוגבר בעיניים וכתוצאה מכך גם מכאבי ראש תכופים. דלקת בברך הימנית גורמת לי אף היא לכאבים עזים. הרגל כולה מתוחה וכואבת ובגלל כל אלו אני ישנה רע מאד בלילות. בכל ערב אני לוקחת שאיפה אחת של כאנאביס. אחר כך אני יכולה לישון טוב מאד. הלחץ בעין שלי יורד ואין לי יותר כאבי ראש. הכאבים בברך פוחתים והמתיחות ברגל נעלמת בהדרגה.

ג'אקלין יונגשלאגר

חולת טרשת-נפוצה מהולנד:

כרוקחת אני סבורה שמחובתי לעזור לאנשים כמיטב יכולתי. אפשר אמנם לעזור לאנשים בעזרת תרופות רגילות, אולם אפשר גם לעזור להם באמצעות מריחואנה רפואית. לשפר את איכות החיים שלהם. כשאני משוחחת עם החולים, אני יכולה לראות שזה תורם להם מאד. אצל אנשים שלא יכלו לתפקד יותר ניכר שיפור לאחר עישון כאנאביס או שתיית תה מכאנאביס. הם שוב יכולים לעשות דברים ולבצע פעולות פשוטות. איכות החיים שלהם משתפרת במידה ניכרת. זהו התפקיד שלנו. זוהי הסיבה שבגללה אנחנו מספקים מריחואנה רפואית.

קיימים מחקרים מדעיים לעניין הכאנאביס. באוניברסיטאות מלמדים אותם ובמכוני המחקר גם עובדים עם מרכיב ששמו חומצת THC .THC אפשר לבודד ויש גם מידע נרחב לגבי התכונות שלו. החומר משפיע על האיברים החושיים והעצביים, ותיאורטית גם ההשלכות שלו ידועות. ההבדל היחידי לעומת קנייה ב"קופישופ" הוא בכך ששם אין שום אפשרות לדעת כמה THC יש בחומר. הכאנאביס הרפואי עדיף, בהיותו תוצאה של מחקר ופיתוח. הוא נקי לחלוטין מרעלים ומחומרים מזיקים, ומאפשר מעקב יעיל יותר אחר המטופלים שצורכים אותו. קיימת אפשרות לקבוע מינונים מדוייקים ולחזות את השפעותיו על החולה. מבחינה זו הכאנאביס הוא תרופה ככל התרופות. היחס לכאנאביס מצד בתי המרקחת איננו שונה מהיחס למורפין או לתרופות אופייאטיות אחרות. מבחינתנו זוהי עוד תרופת הרגעה, חוקית ומקובלת, כמו מורפין, כמו קודאין, וכמו כל יתר התכשירים שכאן.

ישנן שתי שיטות לצרוך את הכאנאביס: האחת היא בעישון, רצוי ועדיף באמצעות מקטרת-מים שכמותה אפשר לרכוש בבתי-המרקחת המספקים את המריחואנה, ושם גם לקבל תידרוך לגבי אופן העישון, או לחילופין כ"ג'וינט", בעזרת אביזר גלילי, דמוי צינורית מתכת, שחסרונו העיקרי הוא בכך שיש קושי לעקוב חזותית אחר כמויות החומר המעושנות דרכו, ולכן כאמור, נראה לי שמקטרת-המים עדיפה. השיטה השנייה לצרוך את החומר היא להכין ממנו תה: מערבבים גרם אחד של מריחואנה קצוצה בליטר אחד של מים רותחים, מניחים להתקרר, ושותים בכל פעם ספל אחד של תה. הבעייה היא שטעם התה הוא פשוט איום ואין שום סיכוי להנות ממנו כפי שנהנים בדרך כלל מספל תה, אבל אפשר להוסיף לו חומרים ממתיקים ובכך לשפר במעט את הטעם.

ד"ר מארכו טומן

רוקחת כימאית הולנדית:

תמיד יש לי כאבים עזים. בעיקר ברגליים. הכאבים נמצאים שם תמיד. אני סובלת מהם ביום ובלילה...

מוניקה וקור מייאוביס

חולת טרשת-נפוצה ובעלה, אזרחים הולנדיים:

...בטלביזיה כבר אמרו שכאנאביס עשוי להשפיע לטובה על חולי טרשת-נפוצה.

כשאני חושב על כל הגלולות שאני נאלץ לבלוע, ברור לי לחלוטין שמדובר בכמות מוגזמת. בעייה נוספת היא שצריך לבלוע אותן בדיוק בזמן הנכון, אחרת הנגיף פשוט מפתח עמידות נגדן. ישנן גם תופעות לוואי רבות. זהו הדבר הגרוע ביותר. התרופות אמנם עוזרות לי להילחם במחלה, אבל תופעות הלוואי שלהן הן איומות. אני סובל מבחילות ומהקאות שאותן אני מדכא בעזרת מריחואנה רפואית. העצבים בקצות האצבעות, בידיים ובכפות הרגלים שלי פגועים, מה שמקשה עלי בהליכה. אני גם כמעט ולא מסוגל לפתוח בקבוקים או לדפדף בחוברות. בקושי אני מצליח להפריד בין הדפים. גם אלה תופעות לוואי של המחלה. תופעת לוואי נוספת היא אובדן תחושת התיאבון. הירידה במשקל הופכת להיות בעייה, וכך גם כל נושא התזונה. לכן אני משתמש גם במריחואנה רפואית, משום שהיא מגבירה את התיאבון. היא יעילה גם נגד הכאבים שיש לי באצבעות וברגליים. כרגע לא טוב לי, אבל אני יודע שאם אני מעשן ג'וינט נעלמים הכאבים והבחילות, המתחים הגופניים... הקיבה נרגעת וההרגשה הכללית משתפרת. כך אני יכול לנהל חיים רגילים. אחרת הייתי תקוע כל הזמן בבית, עם ראיית-עולם שמסתיימת בערך בקצה תא-השירותים.

רוד הילבראנד

חולה איידס מהולנד:

אם בוחנים את הזהות הבוטאנית, מגלים שכל הכינויים, כמו למשל "המפ" או "מריחואנה", מתייחסים כולם לאותו צמח, לשיח ששמו "כאנאביס סאטיבה". בשנות החמישים והשישים היה לנו גם זן שנקרא "כאנאביס אינדיקה". העובדות מעידות על כך שהכאנאביס סאטיבה היה מוכר באירופה כצמח שממנו מפיקים סיבים, ואילו שיח הכאנאביס הקרוי כאנאביס אינדיקה, יובא למעשה מארצות אחרות, בעיקר מהודו. ידוע היה שתפוקת השרף של הזן הזה עשירה ושופעת יותר. בתקופת השלטון הקולוניאלי של הבריטים בהודו התוודעו רופאים בריטיים להשפעות הכאנאביס. הם הנהיגו אותו באירופה כתכשיר להקלת כאבים. כל מי שמתעמק בהיסטוריה האירופאית, שם-לב לכך שהרפואה שם השתמשה בצמח ההמפ עוד הרבה קודם לכן. בתקופה האינדוגרמנית נהגו עשירי אירופה לצרוך כאנאביס. הם הכירו את סגולותיו הרפואיות והשתמשו בו היטב לצרכיהם. אפילו טוב יותר מכפי שהמצב כיום. השימוש הזה נכלל גם בתוכניות לימודי הרפואה.

בספר התרופות הרשמי, ה"פארמאקופיה", שהוא למעשה ספר חוקי הרפואה, הוזכר כבר אז הצמח כתרופת הרגעה. ברגע שמופיעה בספר הזה סקירה מפורטת על תכשיר מסוים, זה אומר שמעמדו הוכר כחוקי. וכך הפך הכאנאביס לחלק בלתי נפרד מסל התרופות המקובלות באירופה. כיום, בעידן שאליו נכנסנו לאחרונה, עידן מחקרי תורות הגנים והחלבונים, עידן ההתעמקות בפרוטאינים ובקוד הגנטי, במטען הגנטי, שהוא למעשה הבסיס שלנו, אנחנו פועלים במרחב אחר של מושגים. הכניסה שלנו לעידן הזה מתבטאת גם בשינויי תפיסה, לפיהם קיימות בגוף הרבה יותר מאשר רק, נניח, חמש מאות נקודות יעד שעליהן יכול תכשיר רפואי להשפיע. ישנם למעשה בין עשרת אלפים לחמישים אלף גורמים שבאמצעותם יכולה התרופה לפעול. זהו המאפיין הבולט ביותר של התקופה הזו שאותה אנו חיים כיום, ובתהליך הזה עשויים צמחים למלא תפקיד מכריע.

פרופ' ד"ר רודי פ. לאבאדי

המחלקה לרוקחות

באוניברסיטת אוטרכט בהולנד:

אנו נמצאים במעבדה לחומרי טבע בבית הספר לרוקחות, בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. כאן אנחנו חוקרים היבטים שונים של תוצרי צמחים.

אחת הבעיות שאנו חוקרים כבר שנים רבות, היא מערכת יחסי הגומלין שבין צמח הכאנאביס לבין חומרים המצויים בגופנו, בעלי החיים, חומרים שאותם מייצר הגוף מעצמו, והם מקבילים לחלוטין באופן פעולתם לפעילותם של המרכיבים הפעילים בצמח. העבודה שלנו מתרכזת בשני תחומים עיקריים: מצד אחד תוצרי הצמחים והתרכובות שלהם, ומצד שני החומרים הנוצרים במוחותיהם של בעלי החיים ופועלים בצורה זהה לזו של החומרים המצויים בצמח. הכאנאביס הוא צמח בעל תכונות ייחודיות ויוצאות דופן. לאף צמח אחר אין את אותה תרכובת ולא את אותן השפעות כמו לכאנאביס. במובנים רבים מדובר בתופעת טבע יחידה ומיוחדת במינה. כאשר חולה טרשת, למעשה כאשר כל אדם מעשן כאנאביס, מגיע לפחות חומר פעיל אחד המצוי בכאנאביס, המרכיב טטראהידרוכאנאבינול (THC), אל המוח ואל תאי מערכת העצבים, שם הוא מתחבר אל קולטן הכאנאבינואידיים. הקולטן מגיב בסידרה של פעולות המאלחשות חלק מהתופעות המתלוות למחלת הטרשת. נשאלת כמובן השאלה, מדוע בעצם מצויד המוח בקולטנים המגיבים לחומר המצוי רק בצמח? אין בזה שום הגיון... הסיבה היא שהקולטנים הללו נועדו למעשה להגיב לחומרים שאותם מייצר המוח, ושאותם הוא צריך בכדי להפעיל היענות מסויימת. במקרה פועל גם ה- THC באותה דרך. לכן התחלנו לחפש את התרכובת המצויה במוח, אולי בסביבתו, אולי בטחול ואולי במעיים, ואז, בשנת 1992, יכולנו למזלנו לזהות כמות מאד מאד קטנה של חומר המתקשר לקולטנים הללו, שנתגלו על-ידי ד"ר הולט וד"ר מונרו מאוניברסיטת קיימברידג'. הקולטנים הללו הגיבו לגירויים מצד התרכובת המצויה במוח בדיוק באותו אופן שבו פעיל ה- THC.

הגירויים שיוצר ה- THC פועלים על גורמי הכאב. כשאנו חשים בכאב, שהוא למעשה אותות הנשלחים אל המוח... הנה, נניח שאני פוצע את עצמי... המידע מוזרם אל המוח וגורם לכך שארגיש את הכאב. בתגובה מייצר המוח חומר שנקרא "אנאנדאמיד", אשר ממריץ את הקולטנים וגורם לכך שהכאבים פוחתים בהדרגה. עם זאת לא בכל סוגי הכאב ניכרת אותה מידת השפעה. בכאבים מתמשכים וארוכי טווח האפקט יעיל יותר.

פרופ' ד"ר רפאל משולם

חתן פרס ישראל לכימיה

לשנת תשס"ב

המחלקה לכימיה רפואית ולחומרי טבע

באוניברסיטה העברית בירושלים:

אנו מגדלים כאן כאנאביס רפואי בהתאם לדרישות ה- GAP, שהוא תקן בינלאומי לגידול צמחי-מרפא. מדובר בגידולים ביולוגיים - אורגניים לחלוטין, בתנאים הזוכים כיום להכרה כבעלי חשיבות עליונה. הם מקבלים רק מים, במקרים בודדים גם דשן אורגני, וגם אז רק במינון נמוך מאד. הצמח הזה הוא הצלבה של שני זני הכאנאביס, הכאנאביס סאטיבה והכאנאביס אינדיקה. ההכלאה הביולוגית של שני הזנים הללו מניבה זן חדש, חזק מאד, בעל תכולת THC גבוהה במיוחד. כאן מתחיל תהליך הגידול של השיח.

זהו אגף מספר 4, תא אפס, המקום שבו מוחזקים צמחי האם שמהם אנו נוטלים את הייחורים. כפי שאתם רואים האדם הזה גוזם אותם מצמח האם ושותל אותם באגף מיוחד המיועד להשרשה. כעבור שבועיים עד שלושה הם מכים שורשים. לאחר מכן אנו מעבירים את השתילים לעציצים קטנים ומניחים להם לצמוח במשך שבוע נוסף. משם הם שוב מועברים למצע גידול אחר שבו הם יכולים להתחזק ולפרוח טוב יותר. השלב הזה, שלב ההפרחה, אורך בין שמונה לתשעה שבועות. בסיומו מוכנים הצמחים לקציר. הם נלקחים לאגף מספר 3 לצורך גזיזה וקיצוץ. הגוזזים מרחיקים את העלים והגבעולים מראשי התפרחות, בודקים את מצבן, את איכות היבול, מוודאים שאין בתפרחות סימני פטריות או עובש וממיינים אותן בהתאם לדרגות האיכות: סוג "א" או סוג "ב". רק אז מתחילים בתהליך הייבוש. התהליך הזה נמשך מספר שבועות. בסיומו שוב נבחנת איכותו של החומר ונבדקת תכולת מרכיביו העיקריים - THC, CBD ו- CBN (טטראהידרוכאנאבינול, כאנאבידיול וכאנאבינול). במידה והתוצאות עונות על הציפיות מוכן החומר לאריזה. לאחר האריזה מבוצע בתוצרת תהליך חיטוי על בסיס קרני "גאמא". בקרת האיכות הסופית נערכת על-ידי מעבדה ממשלתית בהולנד, המיומנת באיתור סימני עובש, עקבות חומרי ריסוס או שרידי יסודות רעילים.

מרסל דה-וויט

מנכ"ל קרן מאריפארם

יצרנית כאנאביס רפואי

(נוסדה בשנת 1995)

רוטרדם, הולנד:

אני רופא מרדים, בעיקר בניתוחים של השתלות כבד. כחלק מעבודתי אני מקדיש שבוע אחד בחודש לטיפולים במכון המכאובים, שם אני מתמודד בעיקר עם כאביהם של חולים במחלת הסרטן. הכאנאביס הוא אחד מסמי ההרגעה הרבים בהם אנו משתמשים לצורך הפחתת הכאבים. לשם כך אנו משתדלים לספק לחולים כל תכשיר העשוי להקל על חייהם, כולל סמים לא חוקיים, למשל הרואין, המסווג בהולנד כסם מסוכן, משום שהוא משפר את מצב הרוח ומעניק הרגשה אופורית. במיוחד בטיפולים הניתוחיים אין לנו בעייה לתת להם הרואין. הכאנאביס, בהשוואה להרואין, הוא תכשיר מאד מאד בטוח ולא מסוכן. כמויות הכאנאביס המזעריות שאנו רושמים לחולים הן נמוכות מכדי לגרום להם להתמסטל בכלל. קביעת המינון נעשית באופן קפדני ובתשומת-לב יתרה, במטרה לנצל בצורה הטובה ביותר את היתרונות הרפואיים הטמונים בצמח.

קיימת גם סיבה חשובה נוספת, תגלית חדשה יחסית, להתעסקות המכוונת שלנו בכאנאביס. מדובר בתגלית משמעותית מאד השופכת אור חדש על תהליכי הכאבים בגוף. בעשור האחרון נתגלה שלכל אחד יש בגוף חומרים אנדו-כאנאבינואידיים. לכל אחד ואחד. גם לאלו שמעולם לא עישנו סיגריית מריחואנה. מדובר בכמות מסויימת של כאנאבינואידים שאותם מייצר הגוף מעצמו. הם ממלאים תפקיד ראשון במעלה בהעברת הכאבים ומסדירים את האופן שבו מגיע הכאב אל המוח. ניצול הקולטנים שבגופנו, ה"רצפטורים" בהם משתמשים גם הכאנאבינואידיים, מאפשר להשפיע על הכאב. כמובן שישנם אנשים המגיבים טוב יותר למורפין, אולם אם תהליכי ההחלמה שלהם מלווים בבחילות או בעצירות, עדיף שיפסיקו לקחת את המורפין ויתחילו לקחת כאנאבינואידיים. חולה כזה, המקבל במצבים מסויימים כמות מזערית, נניח 20 מיקרוגרם לקילוגרם, שזו כמות קטנה מאד, יכול להפחית בהדרגה את צריכת המורפין שלו עד למחצית המינון המקורי. כלומר אותה תוצאה מושגת עם פחות מורפין, ומשום כך גם עם פחות תופעות לוואי. זהו אם כן השימוש הנוכחי שאנחנו עושים בכאנאבינואידיים.

תרופות וסמים משתייכים למעשה כולם לאותה משפחה. השוני מתבטא רק בהבדלי המשמעות הלשונית שלהם בשפות האירופאיות השונות. לאמיתו של דבר כל חומר המשפיע על פעולות הגוף הוא סם. לחלק מההשפעות יש ערך רפואי מוכר, בעוד שלחלק אחר יש את מה שמכונה בעגה המקצועית "השלכות שיקומיות".

כאנאביס הוא הבחירה המועדפת עלי לטיפול בבעיות תיאבון. ידוע לכל שעישון מריחואנה מעורר התקפי תיאבון עזים. כל הורה לנערים שבילו את כל הערב בעישון מריחואנה, מוצא את עצמו מול מקרר ריק בבוקר שאחרי. כולם מכירים את השפעות העישון על התשוקה לאוכל. חולים שלא הסכימו לאכול כלום, חזרו לאכול והעלו במשקל.

מהבחינה הזו אין שום בעייה מצד המטופלים. הם ניסו את התרופה, הם רואים שהיא עוזרת להם ואינם חוששים ממנה כלל. הם מבינים שכל מה שסיפרו להם על הכאנאביס, שזהו סם ממכר, שבשלב מסויים אתה מתחיל לגנוב מכשירי-רדיו ממכוניות כדי לממן את הסם, שכל זה לא נכון. אפילו קשישים הפסיקו לפחד שפתאום ירחפו להם פילים וורודים מול העיניים והם יתחילו להזות ולדמיין כל מיני דברים מוזרים. הם דווקא מאד מציאותים בעניין הזה. זה בערך כמו שג'ון לנון שר: "אם זה מה שעוזר לך לעבור את הלילה, אז זה בסדר גמור". זהו שלב החיים האחרון ובגיל כזה אתה פשוט לוקח כל מה שמקל עליך ועושה לך טוב.

ד"ר פיר נילמן

רופא מרדים

בבית החולים האוניברסיטאי

בכרונינגן, הולנד:

החל מה- 17 למרץ 2003 ניתן לקבל בהולנד מרופא-המשפחה או מהרוקח כאנאביס רפואי חוקי.

לשם כך חייבת היתה הממשלה ההולנדית לשנות ולעדכן את פקודת הסמים המסוכנים.

ההכרה הרשמית באיכויותיו של הכאנאביס הרפואי והשינוי במעמדו התחוקתי

נעשו במטרה להקל על סיבלם של חולים במחלות עידניות או סופניות.

כאב איננו עניין אחיד. ישנם סוגים שונים של מכאובים. השימוש בכאנאביס לטיפול בכאבי-ראש היה נפוץ למדי במאה התשע-עשרה. רופאה של המלכה האנגלית ויקטוריה, שסבלה ממיחושים בימי המחזור החודשי, טיפל בה בכאנאביס, בהסתמך על הרישומים שערך. בינתיים נחשפו ב- THC, בין היתר גם על-ידי קבוצת המחקר שלנו, תכונות המדמות באופי פעולתן את פעולת המרכיבים המצויים באיזורי המוח. למשל תיאבון, דחף המקבל גירוי חזק למדי הן מכיוון ה- THC והן מצד החומרים המופרשים בסביבת המוח, כמו האנאנדאמיד.

התועלת המשמעותית ביותר ב- THC או בחומרים שמייצר המוח, כגון איי.ג'י.2 או אנאנדאמיד, היא בהקטנת סיבלם של חולי טרשת-נפוצה, שהיא כמובן מחלה עצבית לכל דבר במהותה, מבלי לגרום, מבחינה זו, שום נזק שהוא. ראשית, הוכח שחל שיפור משמעותי במצבם של חולי טרשת שעישנו כאנאביס. במספר תסמינים של המחלה חלה תפנית. מרבית המטופלים מעדיפים לעשן את הצמח, נקודה משמעותית למדי בהתחשב בכך שבאמצעות שאיפת העשן חודר הכאנאבידיול אל מחזור הדם ומתמזג איתו, שכן לכאנאבידיול יש תפקיד חשוב בשיחרור פחדים ובהפגת מתחים. המרכיב כאנאבידיול נמצא בכאנאביס בריכוזים גבוהים, ובין השאר יש לו השפעה גם על הלוקים במחלת הטרשת, כך שיש צורך להמשיך ולחקור את התכונות הללו.

כיום ידועים שלושה מישורים בהם פועל הכאנאביס לחיוב: במקרים של אובדן התיאבון, בבעיות טרשת-נפוצה, ובמצבי הבחילות וההקאות המתלווים לטיפולים כימותראפיים. השימוש באחרון אמנם איננו נפוץ במיוחד משום שקיימות כבר תרופות כימיות יעילות למדי לטיפול בסממנים הללו, המופיעים בסמיכות לטיפול כימותראפי בחולי סרטן, אולם זוהי בהחלט אפשרות סבירה. לפני כחמש שנים ערכנו ניסוי עם ריכוזי THC גבוהים אשר ניתנו לילדים שעברו טיפולים כימותרפיים נגד סרטן. מצבם היה ירוד והם הרבו להקיא. הם סירבו לקבל טיפול כלשהוא למרות חומרת הבעיה, המשפחות סבלו, המצב היה איום ונורא... ואז התחלנו לספק להם THC. בכל 400 המקרים שבהם סיפקנו להם THC, לא נרשם יותר אפילו מקרה אחד ויחידי של בחילות או הקאות.

אין עדיין תרופה לטיפול רפואי בשבץ, שהוא ביסודו אירוע מוחי, אולם יתכן בהחלט שכאנאביס יתגלה כיעיל גם בטיפול בנפגעי עוויות-מוח ושבץ, כתוצאה מהעובדה שככל הנראה הוא יעיל מאד בטיפול בנזקי גז-עצבים. כזכור, לפני מספר שנים שיחרר מישהו גז-עצבים ביפן, ברכבת התחתית של טוקיו. עשרות אנשים מתו ואלפים סבלו מפגיעות מוחיות. המרכיב הזה עשוי היה לפתור את הבעיה הזו.

פרופ' ד"ר רפאל משולם

האוניברסיטה העברית בירושלים:

בארצות אחרות אוסר החוק עד היום את השימוש בכאנאביס רפואי,

 החלטה הפוגעת בין השאר גם בחולים מארצות-הברית.